למה יש ויכוחים?

אתם עולים על מטוס קל יחד עם מדריך צניחה, מחוברים אליו... החיים שלכם בידיים שלו.

אתם מתחילים לתפס גבוה, האדמה מתרחקת מכם והכל הופך להיות קטן יותר ויותר.

מגיע הרגע, ואתם קופצים יחד מהמטוס! איך אתם מרגישים?

 

חלקכם מרגישים נפלא וחלקכם מרגישים פחד אימים רק מלקרוא את השורות האלה.

למה זה קורה? איך זה שלאדם אחד לקפוץ ממטוס זו חוויה נפלאה ומרגשת שמשחררת המון דופמינים ואנדורפינים (הורמוני שמחה) ולאדם אחר אותה חוויה בדיוק תעורר בחילה, פחד והמון לחץ נפשי?

 

מצד ימין: אני והמציאות שלי

מצד שמאל: היא והמציאות שלה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אז איך זה ששני אנשים מרגישים אחרת לחלוטין לגבי אותה סיטואציה בדיוק?

התשובה היא: תפיסה.

 

לא תאמינו כמה הסיטואציה שאתם קלועים בה לא רלוונטית כמו שהגישה שלכם אליה רלוונטית.

אנחנו מפרשים את המציאות בצורה כה סובייקטיבית, במשך כל כך הרבה שנים -שאנחנו כבר לא שמים לב.

קבלו סיטואציה... אתם נמצאים ברכב, על כביש תל אביבי בפקק מעצבן על הנתיב האמצעי.

מצד ימין הנתיב של כל אלו הפונים ימינה, התנועה בו זורמת ממש.

מצד שמאל נמצא הנתיב של אלו הפונים שמאלה, וגם הוא כמעט ריק...

רק אתם תקועים על האמצעי כי אתם צריכים להמשיך ישר, מולכם יש תור ארוך של מכוניות שמחכות לאור  הירוק כבר כמה דקות. לפתע אתם מבחינים ברכב שנוסע על הנתיב הימני וממש כשהאור מתחלף לירוק, הוא מחליט שהוא שייך לנתיב האמצעי, מתמזג לנתיב שלכם ופשוט נוסע ישר ותופס את הירוק.

 

מעצבן לא? אתם מחכים כבר כמה דקות לרמזור הירוק ומישהו פתאום מחליט שלא מתאים לו לחכות. הוא נוסע על הימני, ומתמזג לאמצעי בתיזמון הנכון, עוקף אתכם ואת כל הרכבים שמאחוריכם.

 

"איזה אדם חרא בלי סבלנות" אתם בטח חושבים לעצמכם. אבל האם זו המציאות או רק הפרשנות הסובייקטיבית שלכם?

בואו ואספר לכם מה היתה המציאות של מי שנהג ברכב העוקף, כי ברכב הזה גם אני הייתי.

נסעתי עם חבר והג'י פי אס שלנו כנראה לא הספיק להתאפס על עצמו או על מיקומו, הוא אמר לנו ימינה ואז החליט שהוא טעה בדרך והורה עלינו להמשיך ישר. מתוך אינסטינקט התמזגנו לנתיב האמצעי וקיבלנו לא מעט צפצופים. אנחנו לא צפצפנו חזרה כי הבנו בדיוק איך נראנו באותו רגע בעיניהם. אבל אדם אחר אולי היה מצפצף חזרה, אולי היה עוצר בשביל לעשות פרינציפ, ואולי היה יוצא מהרכב ומתחיל לצעוק.

 

אנחנו לא עשינו את זה כי לקחנו בחשבון גם את תפיסת המציאות שלהם וגם את המציאות שלנו.

אבל כמה מאיתנו באמת מנסים לפענח את תפיסת המציאות של אחרים? רובנו חושבים רק על עצמנו.

ממהרים להסיק מסקנות שגויות שמתבססות רק על חצי מהתמונה.

 

אבל איך זה קשור לויכוחים?

כל ויכוח מתחיל בנקודה בה צד אחד לא מפרש את המציאות שלו או של הצד השני בצורה אובייקטיבית, צלולה, טהורה. מעטים מאיתנו יודעים שכל אדם מפרש את אותם נתונים אחרת לגמרי.

 

(התמונה הגדולה. אבל מה קורה כשלא רואים את כולה? תכסו את החצי העליון של תמונה וגלו)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יש אמירה "הכל נראה אחרת כשרואים את התמונה הגדולה". התמונה כאן למעלה הופכת את המטאפורה למציאות. אנחנו סובייקטיבים וזו עובדה.

המוח שלנו אמנם שואב נתונים שהוא קולט במציאות, אבל הוא מפרש אותם על בסיס האמונות הסובייקטיביות שלנו, הערכים הסובייקטיבים שלנו, הפחדים הסובייקטיבים שלנו ועוד.

וכאן גם מתחילה הבעיה בעצם. לכולנו יש אמונות שונות, ערכים שונים -וזה יוצר קצרים בתקשורת שלנו עם אחרים. כשהקצר הזה הופך לענק או צובר תאוצה רצינית -נולד לו ויכוח :)

 

קבלו כמה דוגמאות מעניינות...

יש אנשים דתיים (לא מכליל כמובן) שכופים את דתם על אחרים בדרכים שונות ומגוונות.

הם בטוחים שזה דבר טוב כי על פי האמונות והערכים האישיים שלהם, זה יציל את העולם.

בין היתר תמצאו ביניהם אנשים שחושבים שהומואים הם הסיבה לרעידות אדמה (כן כן, אמיתי).

זה יוצר קצרים ביניהם לבין אנשים שחיים אורח חיים חילוני כי תפיסת המציאות של חילונים שונה מתפיסתם של הדתיים מכיוון שאמונותיהם שונות.

 

דוגמה נפלאה לשתי תפיסות מציאות היא "שתיקה רועמת".

"שתיקה רועמת" היא הפגנה שקטה שבה פעילים טבעונים עומדים עם שלטים מחוץ למסעדות, בשקט.

בשלטים יש נתונים שונים ועובדות שונות מתעשיית המזון מהחי. זה יכול לעצבן אנשים רבים.

המטרה שלהם היא להציג את המציאות הכואבת של בעלי החיים, מבלי לצעוק בקול רם או לנהוג באגרסיביות.

ראיתי תמונה של פעולה כזו לא מזמן, ובתמונה היתה סועדת אחת שכתבה על מפית "כל הכבוד לכם!" והחזיקה אותה עם הפנים אליהם.

 

בניגוד לשאר הסועדים שהיו שקועים במציאות של עצמם וראו בטבעונים מטרד שמפריע להם לאכול "בעיניים עצומות", היא היתה היחידה שהצליחה לראות את המציאות של הטבעונים, ואולי אפילו את המציאות של בעלי החיים שאת קולם הם מנסים להשמיע. שימו לב שהיא אפילו השיבה באותו תדר תקשורתי (עם מפית שהפכה לשלט).

 

אם היא לא היתה מצליחה לראות את המציאות שלהם, גם היא היתה מתעצבנת כי היא באמצע הארוחה.

שימו לב שטבעונים, בניגוד לדתיים מסיונרים -אינם כופים את אמונותיהם על אחרים, למעשה הם לא מתעסקים עם אמונות כלל. הם מתמקדים בהצגת עובדות, תמונות והוכחות (בקיצור, נתונים) מתוך תקווה שאם אחרים ידעו את מה שהם יודעים, גם הם ישנו את תפיסתם לגבי בעלי חיים כפי שהם שינו.

 

 

לסיכום, נסו להיות אובייקטיבים ככל האפשר, שימו את עצמכם בנעליים של אחרים לפני שאתם בוחרים להתעצבן או לכעוס, זה יחסוך מכם המון עגמת נפש, יגדיל לכם את הסיכוי לראות את המציאות כפי שהיא ולא רק כפי שהיא נראת, זה יהפוך לכם כל ויכוח לשיחה מעניינת ונעימה. וזה יעשה רק טוב לשני הצדדים!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שלכם בסקרנות,

לקס המנטליסט - בלוג מחוץ לקופסא

Please reload

פוסטים מעניינים

חמש דרכים לעשות אהבה (ללא מין)

1/10
Please reload

Please reload