מוכר בגדים לאף אחד

יש לי נעל אחת שחורה ואחת לבנה, קניתי זוג לבנות, זוג שחורות וביום בהיר אחד החלטתי לנעול אחת כזו ואחת כזו. מאז, אני יוצא ככה מהבית כמעט כל יום!

 

 

 

מטבע הדברים, הרבה פעמים מסתכלים לי על הנעליים ואני שם לב לזה כבר מרחוק.

אני מצליח "לשמוע" מבלי לשמוע, את ההיא לוחשת להוא "יש כאן מישהו עם נעל אחת שחורה ואחת לבנה, מאחוריך. אבל אל תסתובב עכשיו... תחכה כמה שניות, שיראה טבעי." חחחחח

 

הפלא ופלא, תוך כמה שניות ההוא הסתובב. אין לי בעיה עם זה, באמת שבכיף. אפילו כתבתי על הסוליה "היי" איזה ערב אחד. הרמתי את הרגל והראתי את הסוליה לכל מי שנעץ מבט. התגובות היו אדירות!

באופן כללי, מאז שיש לי את הנעליים שמתי לב שיש אנשים שממש אוהבים אותן, חלק ניגשים אלי ומחמיאים, יש כאלה שסקרנים ושואלים אם קניתי אותן ככה או לא, יש כאלה ששואלים מה הקטע שלהן, ויש כאלה שסתם אומרים לי שאני אמיץ מאוד ושזה אחלה מסר לכולם. מישהו פעם סיפר לי ששחקני כדורסל היו עושים את זה לפעמים... אני לא שחקן כדורסל אבל טוב לדעת ;)

 

בכל פעם ששמים לב לזה (בשיחה איתי) אני מגיב אחרת. לפעמים אני מופתע ואומר "אני נשבע שבבוקר שתיהן היו לבנות... אין לי מושג איך זה קרה". בקיצור, עושה חיים.

 

היום נכנסתי איתן לחנות בגדים והסתובבו שם כל מני מוכרים ומוכרות, סורקים אותי מכף רגל ועד ראש, מצויידים בחיוך חצי אמיתי וחצי לא. חוץ ממוכר אחד שנעץ מבט קצר בנעליים שלי, ומיד לאחר מכן עלתה בו מיקרו הבעה של זילזול. מיקרו הבעות הן שאריות שנמשכות שבריר שניה והן יכולות לחשוף לי מה אדם מרגיש בנוגע למה שאני אומר \ למה שהוא אומר \ למה שהוא חושב.

 

מיד הבנתי שהוא לא אוהב את הנעליים, אבל שאלתי אותו בחיוך "נו אתה אוהב את הנעליים שלי?".

ויש סיבה ששאלתי אם הוא אוהב. אני כבר יודע שהוא לא אוהב, אז אין טעם לשאול אותו אם הוא לא אוהב.

לעומת זאת, כשאני שואל אותו אם הוא כן אוהב, אני יכול לדעת עליו עוד דברים על בסיס התשובה שלו.

כמו למשל, האם הוא שקרן, האם הוא ישיר, האם הוא עקיף ואפילו אם הוא נהנה לעקוץ אנשים.

הדיבור שלו היה מאוד ציני, הוא היה אדם קשה ושאר המוכרים בחנות הרגישו את זה גם, הם הביעו את זה בכל פעם שהם חלפו על פנינו, הוא ללא ספק טיפוס.

 

הוא חייך חיוך גאוותני ואמר "לא" עם מבטא נשי מצקצק, תוך כדי שהוא משלב ידיים.

שפת הגוף שלו מעידה לי שהוא אמנם ישיר, אך בעיקר עוקצני... ולא סתם עוקצני, עוקצני עם כוונה.

עקיצות נותנות לו סוג של הנאה, ותחושת עליונות שכזו.

הרי הוא היה יכול לזייף חיוך ולהגיד על הנעליים שהן "מהממות" \ "אהבתי" רק בגלל שאני לקוח פוטנציאלי. אבל היה לו חשוב להיות ישיר כמוכר, וגם להביע עוקצנות (בהמשך) בכל הזדמנות.

כמובן שכמו בכל סיטואציה בחיים אנחנו יכולים לבחור איך לקחת כל דבר ולאן... ומי שחושב אחרת הוא פשוט תמים או אוהב להיות קורבן.

 

אמרתי לו "באמת? למה לא?" והוא השיב "התלבשתי ככה לפני שלוש שנים, זה כבר לא באופנה" והידיים שלו תפסו את המותניים עם האגודלים לאחור, הוא מפגין טריטוריאליות. תוך כדי שהוא מצטרף אלי להליכה בתוך החנות. אמרתי לו "אני התלבשתי ככה לפני חודש, אצלי זו האופנה". -"אבל אתה לא קובע את האופנה" הוא אמר לי. "אז מי קובע את האופנה? תגיד לי שאדע להתלבש כמוהם ;)" הוא חייך חיוך קטן (ואמיתי) ושאל "אז איך אני מלביש אותך?" הגיע אחד המוכרים והציע לי נעל שחורה וחומה, לא ידעתי אם הוא מראה לי את הגוונים שיש או שהוא רוצה למכור לי אותן ככה ;) אחרי הכל, יש לי נעל אחת לבנה ואחת שחורה.

שאלתי אותו "אתה מתכוון למכור לי אותן ככה? אחת כזו ואחת כזו?" הוא אמר לי "אם אתה רוצה, כן. הן מהתצוגה" -"תודה אבל שחור וחום זה קצת לא מסתדר עם כל הצבעים", -"נכון" הוא השיב לי.

חזרתי למוכר העוקצני...

 

"חליפות" השבתי לו על השאלה האחרונה.

הוא אפילו לא שאל לאיזה צורך... יום יום \ אירוע \ במה אני עובד \ אם זה בשבילי בכלל.

הוא לקח אותי לחליפות ושלף חליפת סריג שכזו בצבע אפור, כאילו שמצאו אותה אצל סבא שלי בארון.

אמרתי לו "זה קצת זקן בעיני". הוא מיד אמר "ממש לא, זה מה שהולך עכשיו, זה יפיפה"

אני בראש חושב לי: האם הוא באמת מתווכח איתי על הטעם שלי? אם אני אומר שזה זקן *בעיני* אז בעיני זה זקן.

אמרתי לו: "אני לא אוהב את זה, זה ממש לא הסגנון שלי"

והוא אומר לי: "למה שלא תמדוד?".

אמרתי לו: "תגיד, אתה רציני? אתה סתם אוהב להתווכח?"

*והפעם היתה לו מיקרו הבעה של שמחה* מה שמעיד לי שהוא מרוצה מעצמו.

מרוצה כנראה שהוא מצליח לשגע אותי חחחח

 

הוא ענה: "חס וחלילה להתווכח, זה פשוט מה שהולך עכשיו, זה מה שכולם אוהבים עכשיו".

אמרתי לו: "תסתכל עלי שניה. יש לי נעל אחת לבנה, נעל אחת שחורה. תסתכל על השיער שלי, סירקתי אותו עם חמש אצבעות ויצאתי מהבית כפי שהוא. אני נראה לך כמו מישהו שאכפת לו מה כולם אוהבים עכשיו...?"

ואז שנינו התחלנו לצחוק, הוא הבין את הנקודה.

 

רק אחרי המשפט הזה, התחלנו להתקדם. איזה איש מכירות קשה!

לא שמעת שעל טעם וריח אין להתווכח?

הצטרפו אלינו מוכר ומוכרת, המוכרת התעניינה באוזניות שלי, היא שאלה מה הקטע שלהן, אמרתי לה שזה נקרא "מארלי" ושהן אוזניות נהדרות... היא שאלה אם התעסקתי במוזיקה, אמרתי לה "בעבר יותר, היום מדי פעם." איזו מוכרת מדהימה, שמה לב לפרטים ומתחילה להרכיב פרופיל לקוח... מנטליסטית אמיתית.

 

הוא בינתיים הלך לעזור לאנשים אחרים, ואני המשכתי איתה ועם עוד מוכר שהגיע איתה.

הם הסתכלו עלי והתחילו להציע לי פריטים רלוונטיים תוך כדי שהם שואלים איזה סגנון אני אוהב ואיזה בגדים אני מחפש, משם כבר זרמנו והיה הרבה יותר נעים :)

 

למה אני מספר לכם את כל זה?

א' כי זה אחלה שיעור בשפת גוף וזה מוסיף פילפל לבלוג.

ב' כי אולי אתם אנשי מכירות \ נותני שירות ובא לכם לשפר את הכישורים שלכם.

 

תהיו קשובים, תשאלו שאלות, הימנעו מקונפליקטים ושימו לב לפרטים קטנים.

רוב האנשים לא אוהבים לנדב מידע ולהיפתח לזרים -אז תהיו נינוחים והתחילו עם שאלות קטנות.

רק ככה תתנו להם את המענה הטוב ביותר לצרכים שלהם.

 

שלכם בסקרנות,

לקס המנטליסט - בלוג מחוץ לקופסא

Please reload

פוסטים מעניינים

חמש דרכים לעשות אהבה (ללא מין)

1/10
Please reload

Please reload