תובנות של נסיעה ארוכה

 

אני מופיע באילת לפעמים, אמן חושים יודע לעוף רק בעזרת מטוס!

אמנם אני מכור לטיסות, אבל לפעמים אני מעדיף להביא את הלפטופ ולחזור באוטובוס, יש משהו מרגיע בנסיעות ארוכות, לא כולם יבינו.

נסיעה של 4 וחצי שעות -זמן מעולה למיילים, לעצב שקופיות של סדנאות, להוסיף תכנים, לחשוב על רעיונות להופעה או סתם להכיר אנשים חדשים.

זו גם הזדמנות נהדרת לחשוב בשקט, לקרוא, להאזין לספר, להקשיב למוזיקה טובה ולהנות מהנופים.

אדם סקרן לעולם לא משתעמם!

 

באחת מהפעמים חזרתי באוטובוס, כשעליתי גיליתי שמקומי בסוף האוטובוס רק שישבו שם ילדים קטנים ומרעישים :) תוך כמה דקות התברר שהם פשוט התיישבו שם ולא ידעו שיש מקומות שמורים לפי מספרים.

איך זה התברר? הגיע האדם שהיה אמור לשבת לידי.

בחור בן 24, היה לו זקן אבל לא מלא. זיפים ארוכים בני כמה ימים)...

הוא כנראה עובד בשטח ולא מול לקוחות במשרד. יש לו שעון דיגיטלי וספורטיבי, נעלי ספורט נוחות ומלאות ברסיסים של חוויות, חולצה קצרה, הוא בהיר עור ושזוף יחסית.

"הוא מדריך טיולים" הסקתי לעצמי.

 

רק כשהוא התיישב לידי, ראיתי שיש לו גם אקדח מותקן ליד המותן... פרט קטן שפספסתי לפני שהוא כי זה היה בצד השני של גופו...

 

"האקדח הזה נראה ממש כמו הדבר האמיתי!" אמרתי בחיוך וקריצה.

"כן אה..." הוא חייך וזרם.

 

במהלך הנסיעה שוחחנו על הא ודא, והתברר שהוא מאבטח טיולים! (אז הייתי דיי קרוב).

אחרי שכל אחד הבין מה השני חיפש באילת הוא הגיע למסקנה שכדאי לי לאבטח טיולים מדי פעם, שאפשר ללמוד ככה המון על אנשים ולקרוא שפת גוף של אנשים במצבים שונים. אני אולי לא אאבטח טיולים בקרוב, אבל על פי מה שהוא סיפר -זו פלטפורמה מעולה לתחום שלי.

 

הוא שאל שאלות טובות, היה כיף לחשוב עליהן ולענות עליהן.

הוא היה ממש סקרן לגבי התחום שלי ואיך הדברים התגלגלו, איך ולמה אני מנטליסט.

דיברנו כל הנסיעה וגם בעצירות... ישבנו בצד הימני של השורה האחרונה.

בצד השני היתה מישהי שביקשה (לא שאלה, ביקשה) ממני לסגור את החלון בטענה שקר לה, בהתחלה לא הבנתי מה הקשר בין החלון שבצד שלי, לקור שהיא מרגישה בצד השני.

יחד עם זאת רציתי לעזור אז סגרתי אותו קצת אבל אז היה לי חם ופתחתי אותו שוב אחרי רבע שעה שיתאוורר קצת. היא חשבה רק על עצמה ועל זה שקר לה, היא לא חשבה עלי.

 

שאלתי אותה איך זה הגיוני שקר לה והיא הסבירה שהרוח שנכנסת מהחלון שלי, זורמת אל גב האוטובוס ומסיימת את דרכה בעורף שלה... דווקא בקצה השני. אז אמרתי לה "מה דעתך שנחליף מקומות?" והיא לא רצתה. אמרתי לה "תקשיבי גברת, אני כרגע חושב עליך ולא על עצמי. אני מנסה למצוא פיתרון בשבילך. אם אני אחשוב רק על עצמי, לי יהיה נעים ולך יהיה קר. אולי אני אסגור את החלון שלי ואת תפתחי את שלך?". ככה עשינו והיה נעים לשנינו.

 

מאבטח הטיולים שישב לידי שמח שהגעתי איתה לעמק השווה. אמרתי לו "אם אני אחשוב רק על עצמי, מול אדם שחושב רק על עצמו -שנינו לא נגיע לשום מקום". הוא הצליח להתחבר למה שאמרתי.

 

רוב השאלות הגיעו ממנו עד שגם לי צצו שאלות לגביו... הוא היה בחור ממש מעניין ופתוח.

לאט לאט נוצרה בינינו נוחות הוא אמר שאם הייתי פוגש אותו לפני שנתיים, הייתי רואה אדם ביישן ומופנם שלא מרבה לדבר עם אנשים או להכיר חברים חדשים.

 

נתתי לו עצות טובות, סיפרתי לו סיפורים ושיתפתי אותו בדברים שהבנתי מהחיים על בסיס נסיון אישי וידע שרכשתי עם השנים.

הוא סיפר לי שלפעמים כשהוא מאבטח טיול הוא מחפש ילדים שמרגישים קצת לבד, כאלה שלא מצליחים להתחבר לכולם. הוא יושב איתם ומדבר איתם והופך לחבר שלהם לטיול אם צריך. הוא אמר שהוא נהנה מזה... התחברתי מאוד לכל הסיפור.

 

אם יש משהו שאני אוהב מאוד לעשות זה לעזור לאנשים אחרים, בעבר הייתי עושה אימונים אישיים לאנשים והתוצאות היו מדהימות. שיניתי חיים ועזרתי לאנשים להיות מאושרים, זה ממלא אותם וזה ממלא אותי.

אחרי חצי שעה של שיחה, עצות וידע שחלקתי איתו הוא פשוט השתתק לכמה דקות. אני בינתיים הצצתי באייפון ובדקתי מה קורה מחוץ לבועה הזו שנקראת אוטובוס. בהמשך הראתי לו כל מני תמונות מצחיקות ונקרענו עליהן, זו היתה הפעם הראשונה שהוא ממש צחק בקול ולא רק חייך...

פתאום הוא אומר לי "אני חייב להגיד לך משהו." הסתובבתי אליו וחייכתי! זה הרגיש כמו משהו חיובי.

 

הוא סיפר לי שהוא עובר עכשיו תקופה קשה. הוא וחברה שלו נפרדו, אימו נפטרה לא מזמן והוא מרגיש שהעולם פשוט קורס עליו. הצטערתי לשמוע, אבל אז הגיע החיוך שלו והוא אמר: "אני מודה לך כל כך. אחרי תקופה ארוכה שלא תיפקדתי הצלחת להחזיר אותי למסלול. עברתי כל כך הרבה בחודשיים האחרונים ואני שמח שפגשתי אותך וששיתפת אותי בידע שלך... זה נותן לי פוש רציני. הרבה דברים שאמרת התחברו לי עם מה שקורה לי בחיים". משהו בסגנון.

 

חייכתי אליו חיוך ענק, "בכיף אחי, באהבה" ולחצנו ידיים... אמרתי לו "כיף לשמוע, באמת... זה ממלא אותי לא פחות! אתה גם מוזמן להצטרף אלי לבילוי עם חברים במרכז".

 

עכשיו אני כותב את הפוסט הזה וחושב לעצמי... כמה חשוב לעשות לפעמים הפסקות בשיחה.

ההפסקות נותנות לאנשים אפשרות לעכל את מה שאנחנו אומרים להם כי בזמן שאנחנו מדברים, הצד השני מקשיב, חושב, מדמיין, מקשר ואוסף חלקיקי מידע שבסופו של דבר -יעשירו אותו בדרך כזו או אחרת, באופן נקודתי או עקיף, במוקדם או במאוחר.

 

לכל אחד הסיפור שלו, החיים שלו והתובנות שלו.

תנו לעצמכם הזדמנות להכיר אנשים חדשים. אולי תהיו חברים, אולי לא, אולי תהיו מכרים, אולי לא תיפגשו שוב לעולם.

אבל לא משנה מה, אל תפספסו את ההזדמנות להכיר אנשים חדשים מדי פעם.

אז תתנו לאחרים כי יש לכם מה לתת, ותקבלו כי יש לכם מה לקבל...

 

שלכם בסקרנות,

לקס המנטליסט - בלוג מחוץ לקופסא

Please reload

פוסטים מעניינים

חמש דרכים לעשות אהבה (ללא מין)

1/10
Please reload

Please reload